עבודת חקר בן

ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה-90

מגיש: בן חיים

מבוא

עבודתי עוסקת בנושא ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה – 90. בעבודתי הציג את הקשיים של ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה – 90 להשתלב בארץ מבחינה כלכלית וחברתית. ניצולי השואה הוותיקים, שעלו לארץ ישראל כשהסתיימה השואה לקחו חלק במלחמות ובמאבקים של מדינת ישראל, הם חיו בניסיון לשקוד על טיפוח "ישראליותם" ובעיקר לבניית משפחותיהם החדשות תוך השקעה רבה בעתידה הצאצאים. הם עמדו בפני קשיים בתהליך רכישת ההשכלה, אך בזכות המוטיבציה הגבוהה זכו להצלחה כלכלית ולהישגיות, והפכו לא רק לישראלים לכל דבר אלא לחוט השדרה הערכי המרכזי של החברה הישראלית.
בעבודתי עולה השאלה האם צריך לסייע לניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה – 90 אף על פי שלא תרמו למדינה כמו ניצולי השואה הוותיקים. ניצולי השואה הוותיקים עלו עם תום השואה הם השתלבו ותרמו למדינת – ישראל בכל תחומי החיים, לעומתם ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה – 90 מתקשים להשתלב במדינה בגלל העלייה המאוחרת.

בחרתי בנושא ניצולי השואה כי זה נושא אקטואלי במדינת – ישראל וזהו נושא טעון אשר חשוב להעלות אותו לסדר היום כדי שלא נשכח את השואה, הזוועות שקרו בה ואת האנשים אשר הצליחו להינצל.
כאשר נביא את הדברים הללו לתודעה בקרב כלל האוכלוסייה במדינת – ישראל, נבין כעם את החשיבות במתן עזרה לניצולי השואה ושצריך לאפשר להם לחיות בכבוד את שנותיהם האחרונות.
דרך העבודה , נבין אם ממשלת ישראל עושה את כל המאמצים כדי לספק לניצולי השואה את כל הדברים החיוניים להם ונדע שגם אנחנו יכולים להתנדב ולעזור לניצולי השואה.

 

סקירת ספרות בנושא ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה – 90

בתקופה שממלחמת העולם השנייה ועד למחצית שנות השישים הגיעו לארץ ישראל למעלה מחצי מיליון עולים מאירופה רובם ניצולי שואה. למספר זה יש להוסיף כמה עשרות אלפי ניצולים שהגיעו גם בשני גלי העלייה מברית-המועצות בראשית שנות השבעים ובשלהי שנות השמונים וראשית שנות התשעים. כניצולים יחשבו: כלל יהודי אירופה, שסבלו ממוראות הנאצים, הן במישרין (גטו, מחנות, הסתתרות) והן בעקיפין (אבדן כל המשפחה, בריחה וגירוש מארצות הכיבוש הנאצי)

לפי ד"ר יבלונקה (יבלונקה 1998), בשנים 1945-1947 עלתה לארץ ישראל נציגות רחבה של מנהיגי ופעילי הלחימה בגטאות. בין הבאים בתקופה זו: רוז'קה קורצ'אק ואבא קובנר, שניהם חברי המחתרת בגטו וילנה. אנשים אלו הותירו חותם עמוק בתודעה הציבורית . הם ביטאו אמונה מוחלטת בצדקת דרכם, זאת מול דרכו של היודנרט שאחריו הלכו ההמונים. היישוב בארץ היה בעל ידע חלקי בלבד על השואה, הייתה להם תפיסה שהבחינה בין גבורת הלוחמים לבין הקלון שהיה כרוך בהליכה למוות כ"צאן לטבח". יבלונקה מדגישה כי הבחנה זו הועמקה בשל נסיבות הזמן: המאבק על העצמאות שהעלה ערכים של לחימה עם נשק ביד, הדיווחים שהגיעו לארץ מהשליחים למחנות העקורים באירופה אודות דמותם האנושית של ניצולי השואה, ועל כך שרבים מביניהם עוסקים ב"שוק שחור" ונתמכים בידי הג'וינט והאונרר"א, עוד הוסיפו לפיחות שחל בדימוי הקולקטיבי של חברת הניצולים. לכל אלה יש להוסיף את העובדה, שיהודי ארץ ישראל ניצלו מה"פתרון הסופי". היה בכך כדי להוכיח לכאורה את ההצדקה שלפיה אין מקום ליהודים באירופה. תיוגה של התנהגות ההמונים בשואה, שלילה קשה של הקיום היהודי בגולה, סטראוטיפ שלישי של חברת הניצולים, הם מרכיבי הלך הרוח הציבורי שחיכה לגל הגדול של ניצולי השואה בבואו ארצה עם פתיחת שערי המדינה לעלייה חופשית (יבלונקה 1998).

לפי מאמר מטעם הסוכנות היהודית בחדשים ספטמבר 1948 – דצמבר 1948 עלו 70,000 נפש, מרביתם ניצולי שואה, ששהו במחנות העקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. יבלונקה טוענת שבעלייה זו היה מספר רב של גברים, אחוז קטן מאוד של ילדים בגילאי 14-5 ומעט מאוד קשישים, כי אלו היו שתי האוכלוסיות שנפגעו יותר בשואה. העולים בלטו בעיקר במקצועות המלאכה, תעשייה, מנהל, פקידות והמקצועות החופשיים. למרות השנים הקשות שעברו על ניצולי השואה הייתה השכלתם זהה בכל הרמות לבני הארץ (יבלונקה 1998). עוד היא מוסיפה, שכבר בשנים אלו היו לניצולי השואה בעיות קיום, בעיות השתלבות עקב קשיי שפה ובעיות דיור. מדינת ישראל לא התייחסה למצוקותיהם של ניצולי השואה בגלל שהייתה עמוסה בבעיות קיומיות. לעומת זאת עמי במאמרו "קליטת ניצולי השואה במדינת ישראל – מחקרים" (עמי 2014) טוען שבשנות החמישים מדינת ישראל חוקקה חוקים בנושאים שקשורים בשואה כמו: החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, הסכם שילומים, חוק נכי המלחמה בנאצים ועוד.

בשנות השישים ניצולי השואה חדלו מלספר את קורותיהם בזמן השואה וחיו בניסיון לשקוד על טיפוח "ישראלי-ותם" ובעיקר לבניית משפחותיהם החדשות תוך השקעה רבה בעתידה הצאצאים. עמי מוסיף ואומר שניצולי השואה עמדו בפני קשיים בתהליך רכישת ההשכלה, אך בזכות המוטיבציה הגבוהה זכו להצלחה כלכלית ולהישגיות, הם השתתפו במלחמות ובמאבקים של מדינת ישראל והפכו לא רק לישראלים לכל דבר אלא לחוט השדרה הערכי המרכזי של החברה הישראלית (יבלונקה 1998).
לעומתם בשנות התשעים, עלו עוד עשרות אלפי ניצולים שהגיעו מברית המועצות
ועקב העלייה המאוחרת לארץ הם סובלים מקשיים כלכליים וקשיי קליטה (יבלונקה 1998). אילן במאמרו "המניפסט של מבקר המדינה: דו"ח עם מעט ביקורת והרבה מחמאות למדינה", אומר שלפי בדיקה של מבקר המדינה בדו"ח ניצולי השואה, הממשלה מעדיפה לסייע לניצולי השואה באמצעות קצבאות שהם עושים בהן כרצונם. אך ניתן לראות בדוח, כי למרות הקצבאות, יש ניצולי שואה עניים שאינם יכולים לממן טיפולי שיניים או ארוחות חמות. רובם ניצולים שעלו מרוסיה.
משנת 2007 מדינת ישראל הוסיפה את ניצולי השואה שעלו מברית המועצות כזכאים לקבלת פיצויים משום שהם נאלצו לברוח מהשואה והפכו לפליטים (אילן 2017).
במכון ברוקדייל החוקרים: ברודסקי, שרון, קינג,באר ושנור(2003) ערכו מחקר שבאמצעותו יהיה ניתן לזהות קבוצות בסיכון מבין ניצולי השואה על מנת לסייע בקביעת סדר עדיפויות לעזרה. המחקר נעשה לגבי מצבם הבריאותי של קבוצת ניצולי השואה שעלו לישראל מברית המועצות בשנות ה -90 או לאחר מכן בהשוואה לניצולי השואה ותיקים. מסקר הבריאות עלה שניצולי השואה מברית המועצות צעירים מעט יותר מהוותיקים ומשכילים יותר. אחוז העולים הגרים לבדם נמוך מזה של הוותיקים כי הם גרים עם בני משפחה אחרים. ממצאי הסקר מראים כי העולים מברית המועצות סובלים בשכיחות גבוהה יותר מבעיות בריאות לעומת ניצולי שואה ותיקים לדוגמה: 67% מניצולי השואה שעלו מברית המועצות סובלים מיתר לחץ דם לעומת 51% מהוותיקים, כמו כן מצבם הבריאותי הירוד מתבטא גם בקשיים בתפקוד יומיומי, הם מתקשים הרבה יותר מניצולי השואה הוותיקים בפעולות כמו: לבישה, רחצה, הליכה ועוד. גם בתחום הנפשי יש לעולים מברית המועצות הרבה יותר קשיים, המצוקה הרגשית שלהם גבוהה יותר מזו של הוותיקים שנובעת בין השאר מתהליך ההסתגלות שלהם לארץ ולחברה שכבר צמחה עם ניצולי השואה הוותיקים ( שמות החוקרים 2003). ניתן לראות אם כן, כי ישנם הבדלים בין העולים הוותיקים לעולים אשר עלו בשנות ה – 90 מברית המועצות והם באים לידי ביטוי מבחינת מצב רפואי , מצב נפשי ומצב כלכלי.

 

כתבה – אבק הניצולים

ניצולי השואה שעלו אחרי שנת 53 לא עלו לישראל בגלל שהמדינות שבהן היו מנעו מהם לעלות לארץ ישראל כי ראו בהם כבוגדים כלומר בארצות שחיו לפני שנת 53 הם היו מסורבי עלייה ועכשיו בארץ הם מסורבי זכויות כך טוענת מטילדה גונן שהיא בעצמה ניצולת שואה .

כאשר שאלו את ניצול השואה מקס (מוטל) גלברג אם הוא מקבל קצבאות של ניצולי השואה הוא גיחך ואמר שבגלל שהוא עלה לארץ ב 57 ולא ב53 הוא לא מקבל את הקצבאות הוא מוסיף שבגלל הקומוניזם שהיה באותה תקופה הוא לא יכל לעלות לארץ .

ההסכם נחתם בשנת 52 והוא קובע שגרמניה תשלם פיצויים למדינת ישראל הכוללים סכומי עתק כפיצוי על המעשים המזוויעים שנעשו לניצולי השואה כלומר כל ניצולי השואה שעלו לפני חתימת ההסכם יקבלו קצבאות ואילו ניצולי השואה שעלו אחרי חתימת ההסכם לא יקבלו קצבאות.

הצעת חוק שאותה הציע ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) החוק ישנה את ההפרדה שהיתה מקובלת עד היום בין ניצולי השואה שעלו לפני שנת 53 ואחרי שנת 53 , כלומר הלפי הצעת חוק כל  ניצול זכאי לחיים בכבוד של 7500 שקלים לחודש ללא קריטריונים מקדימים, כלומר כל ניצול שואה באשר הוא יקבל קיצבאות לא משנה אם הוא עלה לפני שנת 53 או אחרי בנוסף לתרופות ללא עלות בסל הבריאות ומעטפת חברתית עד יומו האחרון.

טור אישי – ניצולי שנות ה90 – כבר לא חלק מאיתנו?

בשנות התשעים הגיעו לארץ ניצולי שואה שעלו מברית המועצות. עקב העלייה המאוחרת הם סובלים מקשיי קליטה וקשיים כלכליים. ישראל הוסיפה את ניצולי השואה שעלו מברית המועצות כזכאים לקבלת פיצויים משום שהם נאלצו לברוח מהשואה והפכו לפליטים. נשאלת השאלה האם ניצולי השואה מברית המועצות צריכים לקבל פיצויים ועזרה כספית, למרות שלא עלו לארץ בסיום השואה?
הרי ניצולי השואה הוותיקים, שעלו לארץ ישראל כשהסתיימה השואה לקחו חלק במלחמות ובמאבקים של מדינת ישראל, הם חיו בניסיון לשקוד על טיפוח "ישראליותם" ובעיקר לבניית משפחותיהם החדשות תוך השקעה רבה בעתידה הצאצאים. הם עמדו בפני קשיים בתהליך רכישת ההשכלה, אך בזכות המוטיבציה הגבוהה זכו להצלחה כלכלית ולהישגיות, והפכו לא רק לישראלים לכל דבר אלא לחוט השדרה הערכי המרכזי של החברה הישראלית.
יש להעניק לניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה – 90 סיוע זהה לניצולי השואה שעלו עם תום השואה משום שהם נאלצו לברוח מהשואה והפכו לפליטים והם נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה מבחינת בריאותית לניצולי השואה.

מדינת ישראל מעבירה קצבאות לניצולי השואה. יש ניצולי שואה עניים שאינם יכולים לממן טיפולי שיניים או ארוחות חמות. לפי בדיקה של מבקר המדינה בדו"ח ניצולי השואה רובם ניצולים שעלו מרוסיה. על פי מחקר שנערך במכון ברוקדייל, מצבם הרפואי של ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות התשעים קשה יותר מהוותיקים זה מתבטא בקשיים בתפקוד היומיומי וקשיים נפשיים.

אני סבור שאי אפשר להישאר אדישים לגבי מצבם הבריאותי והנפשי של ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות התשעים, ולכן עלינו להקל על תהליך ההסתגלות שלהם לארץ ולחברה שצמחה עם ניצולי השואה הוותיקים מכיוון שגם הם עברו את השואה והם החלק החי מהמורשת וההיסטוריה של עם ישראל.

אני קורא לממשלת ישראל להעלות את הקצבאות לעולים מברית המועצות שיאפשרו להם לקבל ארוחות חמות , טיפולי שיניים , טיפולים סיעודיים ועוד.

דיון ומסקנות

עבודתי עוסקת בנושא ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה-90, על מנת לחקור את מצבם ערכתי השוואה בין ניצולי השואה הוותיקים לבין ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה-90. ישנם חוקרים שעוסקים בנושא ומעלים מסקנות לגביו.

העולים הוותיקים שעלו לארץ נתקלו בבעיות קיום, בעיות של השתלבות בחברה הישראלית עקב קשיי שפה ובעיות דיור, אמנם מדינת ישראל חוקקה חוקים לטובת ניצולי השואה כמו: הסכם שילומים, חוק נכי מלחמה ועוד. בפועל מדינת ישראל הייתה עמוסה בבעיות קיומיות ולא התייחסה ממש למצוקותיהם של ניצולי השואה, כתוצאה מכך ניצולי השואה לא סיפרו מה שעבר עליהם בשואה, אלא השקיעו בבניית ביתם, ברכישת השכלה והיו שותפים למאבקים של מדינת ישראל. ניתן לראות שניצולי השואה הוותיקים השתלבו בחברה הישראלית.

עקב העלייה המאוחרת של ניצולי השואה מברית המועצות,הם סובלים מקשיי קליטה ומקשיים כלכליים. הממשלה אמנם מסייעת לניצולי השואה שעלו מברית המועצות באמצעות קצבאות בהן הם יכולים לעשות כרצונם, אך לפי המחקרים, יש ניצולים מברית המועצות שאינם יכולים לממן בדיקות רפואיות או לאכול ארוחות חמות, כמו כן נערכו סקרים בהם בדקו את מצבם הרפואי, הנפשי והכלכלי של ניצולי השואה מברית המועצות לבין מצבם של ניצולי השואה הוותיקים, הממצאים הראו שניצולי השואה מברית המועצות סובלים מבחינות אלו הרבה יותר מניצולי השואה הוותיקים

אני רואה שישנם דרכים לטפל בבעיה זו על ידי שינוי במדיניות של הממשלה שמתייחסת למועד עלייתם של ניצולי השואה מברית המועצות, ולכן הם לא מקבלים תגמולים חודשיים, אין להם פנסיות או כל בסיס כלכלי אחר למעט קצבאות מביטוח לאומי, אפשרות נוספת היא להרחיב את שירותי הרווחה שניתנים לניצולי השואה.

על ידי כך ובדרכים אלו ניצולי השואה שעלו מברית המועצות בשנות ה-90 יוכלו להפסיק לוותר על מילוי הצרכים הבסיסיים שלהם.

סיכום

 

ביבליוגרפיה 

http://lib.toldot.cet.ac.il/didact/pages/item.asp?item=16227
חנה י , ( 1998 ) , ניצולי השואה בישראל – סיכומים ראשונים , תולדוט.

http://www.jewishagency.org/he/historical-aliyah/content/22097
מאמר מטעם הסוכנות היהודית לארץ ישראל ( 2007 ).

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3711707,00.h
שחר א , ( 2017 ) , המניפסט של מבקר המדינה: דו"ח עם מעט ביקורת והרבה מחמאות למדינה , כלכליסט.

http://www.historicalmoments2.com/%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%AA-%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8%D7%99
עמי , ( 2014 ) , קליטת ניצולי השואה במדינת ישראל – מחקרים , רגעים היסטוריים.

http://brookdaleheb.jdc.org.il/_Uploads/PublicationsFiles/545-09-HolocaustSurvivors-REP-HEB.pdf
ג'ני ב, אסף ש, ירון ק, שמואל ב, יצחק ש , מכון ברוקדייל – מחקר על ניצולי השואה בישראל : אומדני אוכלוסייה, מאפיינים דמוגרפיים, בריאותיים וחברתיים, וצרכים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s